בחיי המקצועיים הייתי שותף כבר למאות השתלות והנצלות (קציר האיברים) בארץ ובחו"ל, וכמו תמיד מדובר בהתעלות מקצועית קטנה מלווה בהתרגשות. אחרי הכל מדובר בהתערבות עמוקה במהלך הטבעי של חיי האדם. כל השתלה עם סיפור של טרגדיה, בדרך כלל של אנשים צעירים ומולה תקווה ומתן חיים חדשים לחולים קשים
הפעם, נוסף אלמנט חדש למשוואה – הקורונה. האווירה כעת שונה ומתבצעות התאמות כל הזמן. אין מה לעשות, צריך להמשיך בשגרה למרות הכל ולהעניק חיים דווקא בימים אלו כשמסבבנו יהום הסער ושומעים על מקרי פטירה כה רבים.
יצאתי אתמול מבית החולים בשעה קסומה – השעה שלפני עלות השחר.
האפלה מתחילה להתבהר, פאתי המזרח מחווירים, האויר עוד צונן ואני עדיין מלא אדרנלין ומעביר בשידורים חוזרים את מהלך ההשתלה.
לא נורמלי.
ביום ההשתלה הייתי הכונן הפעיל במחלקה מבוקר ועד מאוחר אחרי הצהריים ב"משמרת" של 12 שעות. שגרת סידור העבודה בקורונה נקראת 12/24, כאשר יש שלושה צוותים בסידור קבוע ורציף של 12 שעות בית חולים ו – 24 שעות בבית.
לניתוחים דחופים מביאים לרוב צוות שאינו משובץ באותו זמן, ולהשתלה כמובן היה עלי להגיע בלי קשר לשום סידור.
התקשורת וההכנות אודות ההשתלה מתחילות מספר שעות לפני שזזים. מקבלים הודעה איזה השתלות יתבצעו באיזה בתי חולים, מטפלים באירגון הצוות והתחבורה לנסיעת הקציר ולהשתלה עצמה, וכמובן מנסיםלגנוב איזה 40 דקות שינה..
מדובר בהשתלת לב למטופלת כבת 40, מאושפזת במכון הלב מזה 16 חדשים (!) בלא יכולת להשתחרר לביתה, חולת אי ספיקת לב מזה 6 שנים.
נוסעים להנצלה בעשר בערב כשאנו עוטים כפפות ומסכות , 4 אנשים באמבולנס. נסיעה דחופה, כבישים כמעט ריקים. על גבול ההזוי. קצת פחות משעה ומגיעים לחדר ניתוח . כולם במסכות, חלקם עם כפפות. מה עושים כשצריך לדבר בטלפון? המון אלכוג'ל, החלפת כפפות פעמים רבות! מסכות לניתוח – בהקצבה אצל האח האחראי במשמרת חדר ניתוח. כפפות כחולות דווקא יש בשפע בחדר.
אני עובר על כל החומר הרפואי: הסכמות של המשפחה לתרומת אברים, חתימות של חברי הוועדה לקביעת מוות מוחי כולל בדיקת הדמייה שמוכיחה כי אין זרימת דם למוח, סוג דם ובדיקות לוירוסים – קורונה, איידס, הפטיטיס, עובר על סרטי האקו והצינתור שבוצעו אצל התורמת. בבדיקות נראה שהלב פועל היטב. מתקדמים.
צוותים מבתי חולים נוספים – בלינסון והדסה מצטרפים לתהליך הקציר בניתוח משולב בחזה ובבטן. בתאום מלא, תוצאה של מספר שנות עבודה משותפות בלילות הקציר (תמיד בלילה!), אנחנו מכינים את האיברים לקציר. באחת ושמונה דקות עוצרים את זרימת הדם בגוף התורמת, ותהליך הקציר / הנצלה של הלב, הראות הכבד והכליות מתחיל.
כתמיד, כך הרוטינה, חצי שעה מתחילת התהליך אני יוצא ראשון – עם הלב בתוך מיכל עם תמיסת שימור, וכמו בסרטים (אך שיגרה עבורי)– בתוך צידנית עם קרח. אחרי, במהלך השעה הקרובה יוצאים כירורג חזה עם הריאות והכירורגים הכלליים עם איברי הבטן.
ביום שישי בערב הותקן אצלנו אקמו באתר טיפול נמרץ קורונה, בשבת בערב אקמו נוסף באתר, בראשון בלילה השתלה. יש הספק..
בשיבא לפחות יש לי מסכות בקופסא ולא בהקצבה.
בניתוח עצמו לא חושבים קורונה. המיגון רגיל.
עשר דקות לפני שלוש אני מתחיל לתפור את הלב למקומו החדש. יש סדר, ריטואל קבוע שחוזר על עצמו שנים רבות: עליה שמאלית, וריד נבוב תחתון, וריד נבוב עליון, עורק הראה, אאורטה..
ב – 4:11 מחדשים את זרימת הדם ללב המושתל, לאחר דקות ספורות הלב עובד, "יורדים" ממכונת לב ראה, לא יותר מדי תרופות תמיכה, באקו לב כל ההשקות וזרימת הדם נראים מצויין. ביקורת (צריך להרים את הלב ולסרוק את כל ההשקות) – אין דימומים מקווי התפר. מוציאים את כל הצנרת הקשורה למכונת לב ראה. עוד הכנות טכניות לפני סגירת חזה – אלקטרודות קיצוב, נקזים, וזהו. סוגרים. בחמש ורבע נכנסים לטיפול נמרץ. אני יוצא לשוחח עם המשפחה.
שוב אווירת קורונה. הם ואני במסכות…
