אקמו בימי קורונה

בפעם הזו, כשיצאתי בארבע לפנות בוקר אל בית החולים, לא קיטרתי כהרגלי.

זה כבר שתים עשרה שעות שלא הפסקנו לדון, להתלבט ולהתעסק בשאלה – האם להתקדם לאקמו או שמא להמתין עוד..

זה טריפה וזו נבלה.

פנינה (שם בדוי) היא כבת חמישים ממרכז הארץ עם מחלות רקע , שהגיעה יום קודם למיון בשל הרגשה כללית רעה וחולשה מזה מספר ימים. בשל תלונה של קוצר נשימה, הרופאות הבכירות מהיחידה הזיהומית החליטו לאשפז אותה ב"מתחם פנימית קורונה" בשיבא. קליעה בול. בתוך מספר שעות הוברר שהיא חולת קורונה.

בשעות הבאות, לאט לאט הידרדר מצבה, התפתחה תמונה של אי ספיקת לב, ובמבצע לוגיסטי לא פשוט הסיעו אותה לחדר הצנתורים. נראו כלי דם כליליים תקינים, ותמונת אקו לב שהדגימה התכווצות מאד ירודה כיוונה לאבחנה של מחלה ויראלית דוהרת של שריר הלב  (Fulminant Myocarditis).

על מנת להילחם בוירוס הקורונה הותחל מיד מישלב טיפולי בארבע תרופות שונות, אולם לא די בכך כל הסימנים והמדדים הצביעו על התדרדרות מהירה ומנהל המחלקה החליט להרדים ולהנשים אותה. בו בזמן נאלצו להתחיל טיפול תומך- לשמירת לחץ הדם

בחמש וחצי אחה"צ נקראתי לראשונה להתייעצות על האפשרות לחבר את החולה לאקמו, ומכאן נמשכה סאגת ההתייעצויות לאורך הערב והלילה עם כל מי שרלוונטי לנושא בשיבא.

למיטב שיפוטי – ניסיון לחבר את פנינה לאקמו ביחידה הסגורה במתחם הנוכחי נראה כמעט חסר סיכוי. ללא סביבת עבודה סבירה, ציוד מתאים, יכולת להגיב למצבי חירום, עם סכנה שלא נצליח להחדיר את הצנרת הדרושה לכלי הדם – חששנו והתלבטנו מאד. השאלה של ארגון צוות מלא שימשיך להשגיח על המטופלת לאורך הלילה: רופא, אחות, ומפעיל מכונת לב ראה – גם היא עלתה לדיון. בחולה דומה ללא הבעייתיות של הקורונה והמיקום – סביר שהיינו מתקדמים כבר עכשיו לאקמו.

במקביל אתר הטיפול נמרץ לחולי קורונה קריטיים עמד להיפתח רק למחרת ב – 07:00. לאחר חמישה ימי "קוסמות" ארגונית וניהולית של הנהלת שיבא, עמד להיפתח אתר טיפול נמרץ ענק ומרשים באתר החניה התת קרקעית של בית החולים לנשים ויולדות (טנ"ק – טיפול נמרץ קורונה).

רוב הלילה שמרה פנינה על יציבות מסוימת, למרות מצבה הקריטי . המדדים והסימנים לא החמירו: רמת החמצן בדמה נשמרה, חומציות הדם לא השתנתה, אבל בעדכון של שלוש וחצי לפנות בקר הובהר שכדי לשמור על "יציבות" המספרים – נאלצו להעלות עוד ועוד את מינון התרופות התומכות  עד פי 3 מאשר בתחילת הערב.

הפור נפל – אין מנוס וחייבים להתקדם לאקמו.

למעגלי ההתייעצות היו שותפים לאורך הלילה גם צוותי חדר ניתוח והנהלת טנ"ק , מה שאיפשר במאמץ לא קטן להתארגן בתוך כשעה וחצי מקבלת ההחלטה להתחיל את התקנת האקמו בחדר ניתוח באשפוז יום. הסיכום היה שבתום הפעולה נתקדם ונעבור לאתר הטיפול נמרץ.

ועכשיו החל סיוט לוגיסטי מהקשים שהייתי שותף להם.

בשלב ראשון היה צורך להעביר את פנינה בעזרת צוות ממוגן, בתוך "אלונקת אבולה" שנראית כמו אינקובטור למבוגרים, באמבולנס אל חדר הניתוח באשפוז יום.

בינתיים צוות חדר ניתוח, כולל אותי, צריך להתמגן פעם אחת על מנת לקבל את החולה, להעבירה אל שולחן הניתוחים ולהכינה לניתוח. אחר כך צריך לצאת, להחליף סט התמגנות מתאים לניתוח – כל זאת תוך אינסוף מריחות אלכוג'ל, אינסוף החלפת כפפות, מסכת N-95 ועוד מסך מיגון פלסטי לכל הפנים, רחצה כירורגית של שדה הניתוח, ויאללה לעבודה.

זה החלק הקל. מתחילת  2019  ביצענו זאת כ – 120 פעם..

הלוואי קל. מאין אפשרות למיקום ה"צנרת" בעזרת אקו לב (אסור לזהם את המכשור עם קורונה), נדרשנו להיעזר בשיקוף רנטגן, כלומר חלוקי עופרת, כלומר הזיעה מטפטפת על המשקפיים, מאיימת לטפטף גם אל תוך השדה הסטרילי.. לאחר כשעה השלמנו את חשיפת כלי הדם של המפשעה, העברת ה'קנולות' אל מקומן בתוך כלי הדם והחיבור אל האקמו.

שוב החלפת מיגון מלאה לסרבלים הלבנים של מגרשי החייזרים.

ועכשיו "ברוך קטן" של כמעט שעתיים המתנה לאמבולנס: הוא נלקח למשימה נוספת של העברת חולה קורונה מונשם, צריך טיהור מלא של הרכב ואלונקת האבולה…. לבסוף ב –  08:30 הוא הגיע.

מעלים את החולה עם כל הציוד הכבד – מזרקי תרופות, מוניטור, מכונת הנשמה, וכן, גם אקמו. משהו בגודל של מקרר משרדי בגובה של אדם, כן? ונוסעים לטיול קצר אל חניון היולדות התת קרקעי. אל הטנ"ק.

מנהל המתחם מקבל את פנינו ומוביל אותנו פנימה. אחות מטיפול נמרץ ניתוחי לב ואח מטיפול נמרץ לב ילדים מעבירים איתנו את החולה   – כמו כל קבלת חולה מחדר ניתוח – מאלונקת האבולה אל מיטת טיפול נמרץ.

סביב שתי המיטות טורחים ועמלים 7 אנשים לבושים בסרבלי הכוורנים הלבנים, החולה בסך הכל יציבה, עוד קצת התאמות, שיפורים ושיפצורים והדברים מתארגנים אט אט, נרגעים.

אני יוצא להתקלף בתהליך מאד מסודר בחדר "הורדת מיגון מזוהם", עובר לחלק המתחם הנקי, שותה 3 כוסות מים, הולך לחמ"ל הגדול והמשוכלל, אומר בוקר טוב לבת שלי ד"ר רעות כסיף לרנר שבימים כתיקונם מתפקדת כרופאת טיפול נמרץ ילדים ובשעה זו מתגברת את המערך החדש.צועד עייף ומותש אל חדרי במחלקה, מקלחת עם ספטל סקראב, וזהו.

עשינו היסטוריה קטנה: האקמו הראשון שהותקן אצל חולת קורונה בישראל. נחזיק אצבעות…