מה למנתח לב ולשפעת?

ביום ה – 44 לאישפוזה נכנסתי לחדרה כשאני עומד לבשר לה כי יתכן ויש אור בקצה המנהרה.

יעל (שם בדוי) קרסה לפני חודש וחצי בהיותה אחד מראשוני הקרבנות של שפעת חורף 2019-2020. חטפה שפעת A ״פשוטה״ וגם שפעת חזירים (H1N1), והייתה אחת מ – 20 חולים ברחבי המדינה שחוברו לאקמו בעקבות סיבוכי השפעת.

יעל נלקחה מחדר המיון ישירות לחדר ניתוח כאשר היא מעורפלת אך עדיין בהכרה, תפקוד הלב שלה נמדד באחוזים ספורים וריאותיה גדושות ומוצפות מים. לאחר שהורדמה, חוברה דרך צנורות שהוחדרו לעורק ווריד גדולים במפשעתה הימנית למערכת האקמו, ששואבת את כל הדם הורידי מגופה, מחמצנת אותו ומחזירה אותו אל הצד העורקי. האקמו בעצם מחליף את פעולת הלב והריאות שקרסו, ואצל יעל הוא עשה עבודה מצוינת. מערכות הגוף החלו להתאושש, מינון תרופות התמיכה בלב ירד ל – 0, וכולנו המתנו בציפייה דרוכה לראות האם גם הלב יראה סימני התאוששות. לאכזבתנו ביום הרביעי יכולת ההתכווצות של הלב עדיין נותרה ״חד ספרתית״. הוחלט להתקדם ולהשתיל אצל יעל ״לב מלאכותי״, המחובר אל ליבה ומחליף את פעולת החדר השמאלי הכושל. ההשתלה בוצעה למחרת.

יעל נגמלה מהאקמו ומהנשמה, תפקודי הריאות ושאר מערכות הגוף חזרו לתיקנם, היא התעוררה והתגלתה כאדם מקסים ושופע חיים. לרוע המזל, פגיעה אחת קשה בכל זאת נגרמה: זרימת הדם לאצבעותיה נפגעה קשות, וחלקים מהן נמקו. חודש וחצי לאחר כניסתה בשערי בית החולים נאלצו מנתחי כף היד לקטוע אצבע אחת ושלושה קצוות אצבעות בידיה.

עיניה המאירות והאופטימיות האינסופית, למרות שהייתה יום אחד בלבד לאחר הקטיעה, קידמו את פני כשנכנסתי לחדרה. לאחר 44 ימים, מחציתם כשהיא מורדמת ומונשמת, הייתה בפי בשורה נהדרת שעדיין לא יכולתי לחלוק עמה באופן מלא: ליבה הראה סימני התאוששות בבדיקת האקו האחרונה, והתחלנו לדון באפשרות לנתק אותה – בתהליך מורכב ומסובך – מהלב המלאכותי שמושתל בגופה.

סיפרתי לה שיתכן ויש אור בקצה המנהרה.